צהלולים (בערבית: زغردة או زعرطة) הם קולות המופקים בעזרת הלשון לשם הבעת שמחה. הצהלולים נהוגים בעיקר בקרב נשים מעדות המזרח, בשמחות ובאירועים מיוחדים, ובקרב נשים ערביות גם לאות אבל בלוויות. זיהויָם של הצהלולים עם עדות המזרח בישראל, הפך אותם לסממן תרבותי. כפי שניתן לראות בדבריו של עמיר פרץ: אטימולוגיה בסלנג, המילה המתארת צהלולים היא האונומטופיאה "קולולולולו". כאשר האקדמיה ללשון העברית בחרה במילה "צהלולים" בשנת 2000, היא התבססה על אונומטופיאה זו, אותה צירפה כהלחם למילה "צהלה".
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...