תבלין הוא חומר המוסף ל
מזון לשם שיפור טעמו, בדרך כלל בכמויות קטנות יחסית לשאר מרכיבי מנה של המזון. התבלינים מיוצרים מצמחי תבלין באמצעות טחינתם. התבלינים יכולים להיות מופקים מ
פרי,
זרע,
שורש או קליפה של צמח. צמחים המשמשים כתבלין בצורתם הטבעית קרויים
עשבי תיבול. יש גם תבלינים המיוצרים באופן מלאכותי - אלה קרויים
חומרי טעם וריח.ב
עת העתיקה, ב
ימי הביניים ואף לאחר מכן, היו התבלינים פריטי מסחר יקרים ומבוקשים ביותר. לתבלינים שונים יוחסו סגולות
ריפוי, שהעלו את ערכם עוד יותר. דוגמה לכך מהווה הכרזתם של רופאי אנגליה האליזבתנית (ב
מאה ה-17) שמרקחות
אגוז המוסקט שלהם הן המרפא הוודאי היחיד ל
דבר. כמו כן, לחלק מהתבלינים תכונות המסייעות ב
שימור המזון.הצורך בתבלינים היה מניע מרכזי במסעות למזרח בימי הביניים על ידי סוחרים אירופאיים, מסעות שהיו לעתים מסובכים ומסוכנים. אותם מסעות הם שהובילו בהמשך אף לגילוי אמריקה. "כדי להבין תופעה מתמיהה זו יש לספר מעט על התזונה האירופית במאה ה-15, אשר לנו כיום קשה לתאר את דלותה. מזונם של בני אירופה היה מבוסס בעיקר על דגנים, מבחר מצומצם של קטניות, ומבחר מצומצם מאוד של פירות וירקות, בעונתם בלבד כמובן, ומוצרי חלב. בשר אכלו ...על פי רוב בסתיו, כאשר היו שוחטים את הבהמות, שהרי בחורף חסר מזון לבעלי החיים. את הבשר אכלו בעיקר העשירים ולא כלל האוכלוסייה. לעתים קרובות היה הבשר מקולקל, שכן אמצעי השימור היו מוגבלים. המשקאות ששתו היו בעיקר יין ושיכר עשוי מדגנים (בירה). המים היו מסוכנים לשתייה והמשקאות החמים שאנו רגילים בהם היום לא היו מוכרים באירופה. התבלינים הם שהפכו את התזונה העלובה לנסבלת. בהיותם יקרי מציאות שימשו קריטריון להבחנה בין מזונם של העניים לזה של העשירים, ועל כן גם הפכו לסמל מעמד ולמשאת נפש." (מתוך: מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1992, עמ' 17-18).
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...
Free Download Now!
