היסטוריה הוא מונח המציין הן את כלל ההתרחשויות בעבר, והן את המחקר המניב את הידע אודות התרחשויות אלו. תו ההכר של ה
דיסציפלינה ההיסטורית, המייחד אותה מדיסציפלינות אחרות העוסקות בחקר העבר, הוא הסתמכותם העיקרית, גם אם לא הבלעדית, של ה
היסטוריונים על עדיויות כתובות, הקרויות מקורות ראשוניים. מכיוון שכך, חקר ההיסטוריה מוגבל לחקר
תרבויות בעלות מערכות כתב, וככזה הוא מתייחס לראשית הכתב, אשר תיארוכו הוא ל
אלף ה-4 לפנה"ס. תקופות מוקדמות יותר מכונות בשל כך
פרהיסטוריה, ונחקרות במסגרת מדע ה
ארכאולוגיה. יחד עם זאת, שינויים וחידושים ב
מתודולוגיה ההיסטורית, בעיקר במרוצת
המאה ה-20, הביאו לשימוש גובר בכלים שאינם טקסטואליים לחקר ההיסטוריה ולאימוץ מתודולוגיות של דיסציפלינות אחרות, כגון ה
אתנוגרפיה על מנת להתגבר על מגבלות אלו.גיל ההיסטוריה כגיל ה
ציויליזציה. מאז יצר האדם את ה
כתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת
לוחות חרס ו
פפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את
המדינה,
הכלכלה ו
החברה בכתב. ככל שהשתכללו אמצעי
הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית.
מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו
מטבעות ו
תחריטים כדי להנציח כיבושיהם.ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) ו
ארכאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו:
היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת
פרהיסטוריה.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...
Free Download Now!
