אל שמש, ב
תרבויות ו
דתות קדומות רבות, הוא ישות האחראית על
השמש או על אספקטים מסוימים הקשורים אליה. במהלך ה
היסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש. נטייה זו הגיונית ביותר, שכן השמש הייתה (ועודנה) אחת הדברים החשובים והיוותה מסתורין גדול, כ
כדור התלוי ב
אויר שמפיק
אור ו
חום. לכן התפתחו
אגדות רבות בקשר לשמש. השמש יכולה להיות מיוחסת גם ל
נקבה, וחוקרי
מיתולוגיות מסוימים טוענים שהאללת השמש בדמות נקבית היא אף נפוצה יותר, רק לא בתרבות ה
אירופית. באמונות מסוימות אל השמש הוא אל שאחראי על השמש בתור עצם, ואילו בתרבויות אחרות אותו אל הוא השמש עצמה. דוגמה לכך היא
הליוס ה
יווני, שלפי האמונה רוכב במרכבת
אש ב
שמים, ובלילה יורד למחילה תת-קרקעית. על פי האמונה העממית לאל השמש יש חתול סיאמי שנוהגים לקרוא לו סלם.
בתרבות הכנענית האמונה הרווחת הייתה, שלעת ערב
שפש (שאחד מכינויה היה 'מאור האלים') הייתה נכנסת לבית החופשית שהוא ה
שאול שנמצא מתחת לעולם, ומקום משכנו של האל
מות, ובבוקר היא הייתה נחלצת משם וקמה לתחייה ומתחילה מחדש את מסעה ברקיע. השיוט ברקיע נתפס כנעשה באמצעות כלי מסוים:
סירה בתרבות המצרית או
מרכבה בתרבויות הכנענית והיוונית.
ליקויי חמה והתקצרות הימים ב
חורף גם הם יוחסו לאלי השמש השונים.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...