אבא, או אב, הוא ההורה הזכר של ילד. על פי ה
אנתרופולוג תפקיד האבא בחברה האנושית שונה באופן מהותי מתפקידו אצל החיות - . קשרי אבא-ילד הם הגורם המגדיר את תפקיד האב . "אבות המסוגלים להתפתח להורים אחראים, יכולים ליצור יתרונות משמעותיים לעצמם, לחברתם, וחשוב מכל, לילדיהם.". דמות אב פעילה עשויה למלא תפקיד מפתח בהפחתת התנהגות בעייתית אצל ילדים-בנים ובעיות פסיכולוגיות אצל נשים צעירות. לדוגמה, ילדים שחוו מעורבות גבוהה יותר של אביהם בחייהם נוטים לקבל תוצאות גבוהות יותר בהערכות התפתחות קוגניטיבית, הם מפגינים מיומנויות חברתיות משופרות ופחות בעיות התנהגותיות. מעורבות גבוהה יותר של אב בחיי ילדיו אף משפרת את יציבותו החברתית של הילד, את השגיו הלימודיים ואף את סיכוייו לחיי נישואים יציבים. ילדים עם קשרים טובים לאבותיהם הם אף ילדים סקרנים יותר באשר לסובב אותם ומפתחים כישורים משופרים לפתרון בעיות. האב נתפס לעתים קרובות כדמות סמכותית. לטענת הפילוסוף הצרפתי
ז'יל דלז הסמכות האבהית מבטאת הכנעה של דחף מיני. מלומדים רבים רואים קווי דמיון בין דמותו הסמכותית של האב לבין זו של מנהיג פוליטי, וכי קיימת זהות סמלית בין הסמכות המשפחתית לבין זו של המנהיגות הלאומית. במובן זה נקשרו קווי דמיון בין המושגים "פטריאכלי", "פטרנליסטי", "פולחן אישיות", "פשיסט", "טוטליטרי" ו"אימפריאלי".לטענת
דה טוקוויל, ב
רומא העתיקה וב
משפחות פטריארכליות "הבעל והאבא היו בעל סמכות פוליטית ושימשו כמתווך שבין בני הבית לבין המדינה" . ב
תרבות המערב הייתה זהות בין פטריארכליות וסמכות. במחצית השניה של המאה ה-19 קיימת עליה בסמכות האב על בני ביתו כולל עליה בדרישה לציות מוחלט של ילדים לאביהם.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...