התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את ה
משנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות ב
תוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא ב
תלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של ה
אמוראים מ
ארץ ישראל ומ
בבל על המשנה וכן על תחומים אחרים. הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאות השלישית והרביעית. ככל הנראה עריכתו נעשתה לאחר 370 לספירה. עריכתו מיוחסת במקורות לאמורא
רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך נראה שהעריכה נעשתה הרבה שנים אחריו.
מסכת נזיקין שונה באופיה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר. לפי הרב
יצחק אייזיק הלוי התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א,
351 לספה"נ. בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת
אביי ורבא.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...