תקופת המדינות הלוחמות (בסינית: 戰國時代) היא תקופה ב
היסטוריה של סין, שהחלה ב
מאה החמישית לפנה"ס והסתיימה בשנת
221 לפנה"ס כאשר סין אוחדה על ידי
שושלת צ'ין. רשמית, בתקופת מלחמת ה
מדינות, כמו גם בתקופה שקדמה לה,
תקופת האביב והסתיו, הייתה סין תחת שלטונה של
שושלת ג'וֹאוּ המזרחית, אך שליטה זו הייתה רק להלכה, ולשושלת לא הייתה השפעה ממשית, ולמעשה חדלה להתקיים 35 שנה לפני סיומה הרשמי של התקופה. את שמה קיבלה התקופה מ"רשומות מלחמת המדינות", תיעוד היסטורי של התקופה, שנכתב בתקופת
שושלת האן.תקופת המדינות הלוחמות, שלא כמו תקופת האביב והסתיו, הייתה תקופה בה שרי צבא ואריסטוקרטים מקומיים סיפחו לאחוזותיהם כפרים,
ערים ומדינות זעירות סמוכות והשליטו עליהם את שלטונם. ב
מאה השלישית לפנה"ס הביא מצב זה ליצירת שבע מדינות עיקריות בסין: מדינות צִ'י (齊), צ'וּ (楚), יֵן (燕), הַאן (韓), גָ'או (趙), ווֶי (魏) וצִ'ין (秦). סימן נוסף לשינוי במעמדם של הגנרלים היה שינוי תארם הרשמי מגונג (公 - המקבילה הסינית לדוכס), הכפופים כביכול למלך של ג'ואו, לוואנג (王) - מלכים, השווים במעמדם למלך של ג'ואו.תקופת המדינות הלוחמות היא גם תחילתו של השימוש ב
ברזל במקום
ארד בסין כ
מתכת עיקרית בכל תחומי החיים האזרחיים והצבאיים. במהלך תקופה זו החלו להבנות החומות, שיגנו על הממלכות מפני פלישה של שבטים
ברבריים מהצפון, חומות שהיוו את היסוד ל
חומה הסינית המאוחרת יותר. מאפיין תרבותי נוסף של התקופה היה הפיכתן של
פילוסופיות שונות כגון
קונפוציאניזם,
דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של
דתות במדינות השונות.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...