Treaty of London, 1913

The Treaty of London was convened in May 1913 to deal with territorial adjustments arising out of the conclusion of the First Balkan War. The combatants were the victorious Balkan League (Serbia, Greece, Bulgaria and Montenegro) and the defeated Turkey. Representing the Great Powers were  Britain, Germany, Russia, Austria-Hungary and Italy. Hostilities had ceased on December 2, 1912. Three principal points were in dispute: the status of Albania, which had been overrun by Serbia, Montenegro and Greece;the status of the Sanjak of Novi Pazar, part of the Old Serbian territories of Raška and Zeta (Duklja), formally under the protection of Austria-Hungary since the Treaty of Berlin in 1878;the status of the other conquered territories: Kosovo, Macedonia and Thrace.
See more at Wikipedia.org...

Le Traité de Londres (30 mai 1913) est un accord signé à la fin de la première guerre balkanique. Il entérinait un nouveau découpage territorial des Balkans.
Pour la suite, voir Wikipédia.org…

Der Londoner Vertrag wurde am 30. Mai 1913 geschlossen und beendete den Ersten Balkankrieg. Vertragsschließende Staaten waren Serbien, Griechenland, Bulgarien und Montenegro auf der einen Seite und deren Kriegsgegner das Osmanische Reich auf der anderen Seite. Vermittelt wurde der Vertrag von den europäischen Mächten Großbritannien, Frankreich, Deutschland, Russland, Österreich-Ungarn und Italien.
Mehr unter Wikipedia.org...

De Vrede van Londen in 1913 was het besluit op de Eerste Balkanoorlog tussen een geheime alliantie van Balkanstaten en Turkije. Dit verdrag werd in 30 mei in Londen opgesteld. Turkije moest hierbij een groot gedeelte van hun grondgebied aan de Balkanstaten afstaan en het verdrag regelde de verdeling van de veroverde gebieden tussen de verschillende partijen op de Balkan.
Zie meer op Wikipedia.org...

הסכם לונדון משנת 1913 היה הסכם בינלאומי שנחתם בלונדון ב-30 במאי 1913, והסדיר את הדרישות הטריטוריאלות בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה. הצדדים להסכם היו מדינות הליגה הבלקנית המנצחות - סרביה, יוון, בולגריה ומונטנגרו מצד אחד, והאימפריה העות'מאנית המובסת מצד שני. המעצמות העיקריות בריטניה, גרמניה, רוסיה, איטליה ואוסטרו-הונגריה היו גם הן צד להסכם. עם תום המלחמה עמדו שלוש נקודות עיקריות במחלוקת:מעמדה של אלבניה שהכריזה על עצמאותה ב-28 בנובמבר 1912.מעמדו של סנג'ק נובי פזאר שהיה באופן רשמי שטח חסות של אוסטרו-הונגריה מאז קונגרס ברלין ב-1878. מעמדן של קוסובו, מקדוניה ותראקיה. בהסכם נוסחו הקביעות הבאות:אלבניה הוכרזה עצמאית, וסרביה, מונטנגרו ויוון חויבו להסיג את כוחותיהן משטחה. סנג'ק נובי פזאר חולק בין מונטנגרו וסרביה.בולגריה זכתה ברוב שטחה של תראקיה.לא הושגה הכרעה בעניין גורלה של מקדוניה. ההסכם שנכפה על ידי המעצמות כמו גם העובדה שלא הסדיר את כל הנקודות השנויות במחלוקת הביא לפרוץ מלחמת הבלקן השנייה. זו הסתיימה זמן קצר לאחר מכן עם חתימת הסכם בוקרשט אשר שינה את קביעותיו של הסכם לונדון.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...