Tell Abu Hureyra est un site de la vallée de l’
Euphrate (nord de l’actuelle
Syrie, nord-ouest de l’ancienne
Mésopotamie), qui a été le siège d’une occupation humaine entre 9500 et 5900 avant JC. Site proche de l'Euphrate, il a été l’objet de fouilles (dirigées par A.M.T. Moore) en 1972 et 1973 avant son engloutissement sous les eaux du lac Assad à la suite de la construction du barrage de Tabqa et de la mise en eau de ce dernier en 1976. Ces fouilles ont donné lieu à deux articles publiés dans « Pour le Science » en 1979 et 1987. Les résultats de ces fouilles ont largement fait progresser les connaissances sur le processus de néolithisation au Proche-Orient.
Pour la suite, voir Wikipédia.org…
תל אַבּוּ חוּרֵיירָה - יישוב עתיק ב
לבאנט הצפוני או
מסופוטמיה המערבית. נהוג לראות בו כאתר העתיק ביותר בעולם להציג עדויות ל
חקלאות. הוא ממוקם על מישור בסמוך לגדה הדרומית של נהר הפרת. באתר שני שלבי יישוב נפרדים, כאשר ביניהם שלב בו היה היישוב נטוש. האתר נחקר בשנים 1972–
1973 בניסיון להציל את ממצאיו לפני הצפתו על ידי אגם אסד, מאגר אשר נוצר עם בנין סכר טבקה. כמות ניכרת של חומר חולצה מהאתר ונחקרה במשך מספר עשורים. בשנת 1983 פורסם דו"ח ראשוני ובשנת
2000 פורסם דו"ח סופי. יישוב אפיפליאוליתי הוקם באתר לקראת 11,500 לפני זמננו, סביר להניח שעל ידי
התרבות הנאטופית באחת מההתפשטויות הנאטופיות צפונה ממולדתם בדרום ה
לבאנט. היישוב הורכב מבקתות עגולות עשויות
עץ ואכלס, לכל היותר, מספר מאות מתיישבים. בתקופה זאת שימשו ה
ציד, ה
דיג וליקוט צמחי בר כאופניי הפקת מזון. בבתים נמצאו אזורי אכסון למזון.
צבאים,
ערודים,
כבשים,
בקר,
ארנבות,
שועלים ו
עופות נאכלו. נקצרו שני סוגים של
שיפון ושני זנים של חיטת בר עתיקה (Triticum boeoticum; Triticum dicoccoides). נמצאו עדויות לגידול שיפון החל מ־10,000 לפני זמננו. הוצע כי אקלים יבש בתקופת הדריאס הצעיר גרם לפיחות בכמויות דגני הבר. הקיצוץ במקורות המזון הוביל את יושבי אבו חוריירה לגידול עצמאי של ה
דגניים, בניסיון להבטיח את אספקתם. אחר תקופה בה עמד האתר נטוש, יישוב
ניאוליתי הוקם על גבי הכפר האפיפליאוליתי. היישוב החדש היה גדול, לכל היותר, פי עשרה מהיישוב האפיפליאוליתי, והיה אחד היישובים הגדולים ב
מזרח התיכון בתקופתו. בתי לבנים נבנו, ותל הורם משרידי היישוב הישן. מגוון רחב יותר של צמחים בויתו, ובחינה של
שלדי אדם מלמדת על מספר מומים גופניים. מקור המומים הוא, כפי הנראה, עבודה חקלאית קשה ובמיוחד טחינת התבואה. גם בעלי חיים שולבו במערכת הכלכלית, וטופלו בעדריהם. ה
קדרות נכנסה לאתר סביב ל־7,000 לפני זמננו, וה
אריגה אף מוקדם יותר. סמוך לכך ננטש האתר.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...