עם אישור ה
חוקה האיטלקית בשנת 1948, קבע ה
פרלמנט האיטלקי את קיומם הזמני של מחוזות בעלי מעמד עצמאי ו
אוטונומי, אשר תפקידם, לפי החוקה: להכיר, להגן ולקדם את עצמאות המחוז, לבזר בצורה המיטבית את שירותי המדינה במחוז ולאמץ את החוקים והתקנות המבססים את ביזור הסמכויות והאוטונומיה בתוכם, כלומר, לשמור על הקשר של המחוז עם שלטונות המדינה.חמשת המחוזות המוכרזים:
פריולי-ונציה ג'וליה,
סרדיניה,
סיציליה,
טרנטינו-אלטו אדיג'ה (דרום טירול) ו
ואלה ד'אאוסטה, הוכרו כבעלי אוטונומיה מיוחדת, המבוססת על רקע תרבותי שונה או על הימצאותם של
מיעוטים חשובים במחוז. מחוזות אלו מתאפיינים לרוב בסממנים לא נפוצים המעידים על הרגישות שננקטה בעת הגדרתם. כך, למשל, למחוז טרנטינו ודרום טירול ישנן שתי בירות, האחת למיעוט דובר ה
איטלקית והשנייה למיעוט ה
גרמני ודוברי שפת הלדינו.בכל מחוז ישנה מועצה נבחרת שבמסגרתה פועלת ה"Giunta Regionale", הוועדה המבצעת, אשר בראשה עומד נשיא המחוז. הוועדה המבצעת מחויבת בהחלטות המועצה הנבחרת, וחובה עליה להתפטר אם היא נכשלת ביחסי האמון שלה מול המועצה.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...
Free Download Now!
