Regional Enteritis

מחלת קרוהן (Crohn's disease) היא מחלת חיסון עצמי המתבטאת במערכת העיכול. המחלה עלולה להתפרץ בכל חלק של מערכת העיכול מן הפה ועד לפי הטבעת, אך ברוב המקרים המחלה מתפרצת במעיים, בעיקר במעי הדק. המחלה מאופיינת על ידי דלקות חוזרות ונשנות, הידבקויות חלקי מעי, צריבה בדרכי השתן והיווצרות חסימות מעיים וכיבים (פצעים פתוחים ברקמות מערכת העיכול) העלולים להתפתח ולהגיע עד לדופן המעי וליצור פיסטולות (נקבים הנוצרים בין דופן המעי הפגוע לבין איברים ורקמות בבטן). ברוב המקרים המחלה פורצת מגיל 6 עד 30. ישנם תסמינים רבים ומגוונים למחלה, בהם: דם בצואה, כאבי בטן חריפים, בחילות וירידה במשקל. הופעת ועוצמת התסמינים שונה מאוד מחולה לחולה. תסמינים אלו נוצרים משום שהמעי אינו מסוגל לספוג את המזון כתוצאה מהכיבים שנוצרו. במקרים רבים נגרמת גם אנמיה, כאשר האזור שנפגע במעי הוא אזור המעי הדק הסופי - האיליאום הטרמינלי, בו נספג הברזל מהמזון. מחלת קרוהן מאובחנת לרוב באמצעות בדיקת קולונוסקופיה. הרופא המומחה-גסטרואנטרולוג המבצע את הטיפול והמעקב הרפואיים בחולה, ימליץ בדרך כלל על ביצוע קולונוסקופיה חוזרת אחת למספר שנים (בדרך כלל שנתיים), כדי לבדוק את סטאטוס המחלה ואי התפתחות פתולוגיה נוספת.לרגישויות עיכוליות ובעיות ספיקה במערכת העיכול נודעת השפעה על חומרת המחלה ואף על התפרצות התקף חוזר. בחלק גדול מן המקרים,ימליצו הרופאים המטפלים על בדיקות משלימות כגון: רגישות ל לקטוז, צליאק, העמסת סוכר וכן הפרשת אנזימי עיכול - פרוטאז,עמילאז וליפאז,שתוצאותיהן עשויות להצביע על בעיה לבלבית. בהתאם לתוצאות הבדיקות יומלץ על טיפול משלים, לטיפול בקרוהן.מחלת קרוהן מוגדרת כמחלה כרונית חסרת מרפא עדיין, אולם ישנן תרופות כמו רמיקייד, הומרה (anti-TNF) וסטרואידים המקלות או מפסיקות את ההתקפים כך שהגוף נכנס לרמיסיה (הפוגה - היעלמות חלקית או מלאה של תסמינים המאפיינים את המחלה). ישנן גם התרופות מבוססות ה־5-ASA (ראפאסל, פנטסה) או האזופי (תרופות אנטי-דלקתיות או אימונוסופרסוריות) שמונעות מהמחלה להתפרץ בעתיד ומהוות טיפול מונע.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...