ב
מתמטיקה, אורתוגונליות היא הכללה של תכונת הניצבות המוכרת מ
גאומטריה. בגאומטריה, שני ישרים ב
מישור האוקלידי ניצבים זה לזה אם ה
זווית הנוצרת בנקודת החיתוך שלהם היא זווית ישרה (בת 90 מעלות). מושג האורתוגונליות מנסה לתפוס תכונה זו גם עבור ה
הכללות של המישור האוקלידי -
המרחבים הווקטוריים שאבריהם אינם בהכרח
ישרים אלא
וקטורים, שהם מושג כללי יותר.על מנת להכליל את מושג הניצבות יש ראשית להכליל את מושג הזווית בין שני וקטורים. לשם כך משתמשים ב
פונקציה שמקבלת שני וקטורים ומחזירה גודל שניתן לחשוב עליו כעל מכפלת אורכי הווקטורים זה בזה וב
קוסינוס הזווית ביניהם. פונקציה זו נקראת "
מכפלה פנימית". ישנן מכפלות פנימיות רבות שניתן להגדיר על מרחב וקטורי, ולכן גם מושגי האורך והזווית של וקטורים יכולים לקבל משמעויות רבות, אבל יש כמה תכונות בסיסיות שאנו מצפים שיתקיימו תמיד, ואלו התכונות שמאפיינות את המכפלה הפנימית. מכיוון שקוסינוס של זווית בין שני ישרים ניצבים שווה ל-0 מתבקש להגדיר שני וקטורים כאורתוגונליים אם המכפלה הפנימית שלהם שווה ל-0.לווקטורים אורתוגונליים חשיבות רבה כאשר חוקרים מרחבים וקטוריים. ל
בסיס של מרחב וקטורי יש מספר תכונות נוחות כאשר כל אבריו אורתוגונליים זה לזה ובעלי אורך 1. יתר על כן, מתברר שבהינתן בסיס כלשהו למרחב וקטורי ניתן לקבל ממנו בסיס חדש שכל אבריו אורתוגונליים זה לזה, כך שתמיד ניתן למצוא בסיס נוח שכזה.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...