ההגייה האשכנזית של העברית (או: הברה אשכנזית) היא דרך ביטוי השפה ה
עברית כפי שהתקיימה בפי
יהודי אשכנז ב
תקופת הביניים של העברית. מקובל להניח כי ההגייה האשכנזית היא התפתחות של העברית בנוסח הטברני, על שום הדמיון הרב ביניהן; ועם זאת, בהגייה האשכנזית ניכרות השפעות חזקות של הגיית השפות ה
אירופיות. בזמן
תחיית הלשון העברית נטשו מחיי השפה את ההגייה האשכנזית וניסו לאמץ את ה
הגייה הספרדית, ואולם בפועל נוצר מיזוג בין צורות ההגייה, מיזוג שהוא הבסיס להגיית
העברית המודרנית היום. ההגייה האשכנזית משמשת עד היום בקהילות
חרדיות, בעיקר לצרכים ליטורגיים.העברית לא הייתה קיימת כשפה מדוברת בקהילות אשכנז, וההגייה האשכנזית באה לידי ביטוי בשימוש ליטורגי של העברית ב
בתי הכנסת וב
בתי המדרש, וכן במילים שאולות מן העברית שנכנסו לתוך ה
יידיש. להגייה האשכנזית קיימות וריאציות שונות, גם לפי מיקום גאוגרפי וגם לפי שימוש - התקיימו צורות שונות של הגייה לשימוש רשמי ליטורגי ולשימוש עממי בדיבור רגיל.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...