ת"ו

(ר"ת) תם ונשלם, נחתם, נגמר, הסתיים, הגיע לקצו

ת' היא האות ה-22 והאחרונה באלפבית העברי, שמה תי"ו ומקורה כשמה מלשון תו - צורה וסימן, כנאמר בספר יחזקאל, פרק ט' פסוק ד': האות ת' היא אחת משש אותיות בג"ד כפ"ת המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. מרבית דוברי העברית בישראל אינם מבחינים בין הגיית האות עם דגש לבין הגייתה בלעדיו, והוגים אותה בשני המקרים כעין T האנגלית. ואולם לפי ההגייה האשכנזית נהגית תי"ו רפה כסמ"ך, ולפי ההגייה התימנית נהגית תי"ו רפה כ-TH (כמו במילה האנגלית think). במקור תּ'‏ דגושה נהגתה כ-T האנגלית או כ-תא (ت) הערבית, ות' לא דגושה נהגתה כ-TH באנגלית או כ-ת'א (ث) הערבית. כיום כשרוצים לשעתק שמות אנגליים המכילים TH, נוהגים להצמיד לתי"ו גרש. בעבר, היה הבדל בהגייה בין תּ‏' דגושה לבין ט', שנשמעה כ-T קשה בדחיקה בלוע. בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נמנית ת' עם חמש האותיות הלשוניות: ד', ט', ל', נ' ות'. מבחינה פונולוגית מייצגת תּ' דגושה (והיום כל ת') עיצור סותם מכתשי בלתי-קולי. ת' רפה ייצגה חוכך שיני בלתי קולי.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...