שיפון תרבותי, או בקיצור שיפון (שם מדעי: Secale cereale) הוא מין תרבותי בסוג שיפון שבמשפחת ה
דגניים (מבוטא עם פ' דגושה, להבדיל מ
שיפון). השיפון הוא אחד הגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר וקרוב ל
חיטה ול
שעורה. ניתן להשתמש בדגני השיפון להכנת
קמח, לחם שיפון,
בירה משיפון (כמו גם חלק מסוגי ה
וויסקי, וה
וודקה) ו
מספוא לבהמות. ניתן לאכול את הדגן גם בשלמותו, או משוטח. אין לבלבל את השיפון עם הזון, הדומה לו ומשמש גם הוא כמזון לבהמות. מקור השיפון בזן בר אשר בוית במזרח
אסיה הקטנה. במספר אתרים מ
תקופת האבן החדשה באזור זה נמצאו עדויות לביות של שיפון, אך עדויות לביות מסודר וקבוע של שיפון הן מאוחרות יותר, ב
תקופת הברונזה במרכז אירופה. ייתכן והשיפון נע מערבה כחלק מתערובת דגנים, וגודל באופן ייחודי רק מאוחר יותר. קיימים גם ממצאים מ
תל אבו חוריירה (אתר מ
התקופה האפיפלאוליתית) המצביעים על שימוש בשיפון, אך קיימת מחלוקת לגביהם: גם לגבי התיארוך וגם לגבי העובדה כי הממצאים מתבססים על גרעינים בלבד, ללא מוץ. ממצאים מן התקופה ה
רומית באירופה מעידים על שימוש בשיפון, אך
פליניוס הזקן מתאר אותו כ"אוכל עלוב שיש צרכו רק על מנת להימנע מגוויעה ברעב" וכי נהוג לערבב אותו עם
חיטה על מנת למתן את טעמו המר "אך גם אז הוא אינו נעים לקיבה". מאז
ימי הביניים נעשה שימוש קבוע בשיפון כמרכיב בלחם בצפון-מרכז אירופה (ממזרח לגבול
גרמניה -
צרפת וצפונית ל
הונגריה).
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...