רב

(ת') הרבה, גדול במספר, גדול בשטחו, נרחב, ארוך; חזק, כוחני, עז; בעל הרבה-, מרובה, שופע

(ז') איש-דת, מורה-דת, מלומד, ידען, תואר כבוד לחכמי תורה, המפקח על חיי הדת

(תה"פ) די, מספיק, מספק, עד כאן, משביע רצון, מידה מספקת, שיעור מספיק, די והותר

חלק מתואר צבאי, דרגה יותר מתואר היסוד; שר, נכבד, נבחר, עליון, קצין, מנהל, אחראי, מנהיג

(ז') אדון, בעלים, שליט, מושל, נגיד; מורה; תואר כבוד לאמוראי בבל

(פ') לנהל מריבה, להילחם, להתקוטט, להתווכח, לבוא בדין ודברים, להתנצח, להיאבק, להתדיין, להתעמת, להתכתש, להתפלמס, ללכת מכות, לשאת ולתת

(פ') לעשות הרבה, לעשות במידה מרובה, לעשות יתר על המידה, להגזים, לעשות לעתים קרובות

(פ') להגדיל במספר, להעלות בכמות, להפרות, לגרום שיהיה הרבה, לגרום להתרבות; להרחיב

(פ') לעלות במספר, לרבות, לפרות, להיות להרבה, להוסיף פרטים, להעמיד צאצאים; לקבל צורת רבים

(פ') לעלות במספר, להתרבות, לפרות, להיות להרבה, לכלול יותר פרטים, להוסיף צאצאים, לגדול, להתפשט, להביא ולדות,

(פ') הוגדל מספרו, הועלתה כמותו, הופרה, נעשה רב במספר, הוגדל מספר צאצאיו; הורחב

רב (או רבי) הוא סמכות דתית גבוהה ביהדות. משמעותה הפשוטה של המילה היא מורה. המילה לקוחה מארמית שמשמעותה הוא "שר" והיה ניתן בתחילה אך ורק לתנאים ואחר כך לאמוראים ואחר כך לראשי ישיבות בלבד, לאחר מכן העדות האשכנזיות לקחו תואר זה לראשי קהילותם בעוד שהספרדים ועדות המזרח מכנים את מנהיגיהם בתואר של "גאון" , "מרן", ובירושלים - "ראשון לציון".
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...