נשוא

(ת'/ש"ע) בא בברית הנישואין, שהתחתן, לא רווק, לא פנוי, שיש לו רעיה, בעל, בן-זוג

(ז') חלק במשפט, מרכיב תחבירי, דבר הנאמר לגבי הנושא, התייחסות לעושה הפעולה

(ת') נישא, מורם, נסחב, נגרר, נלקח, מועבר, מוגבה, שנושאים אותו

(ז') נישואין, חתונה, חופה וקידושין, כלולות, ברית נישואין, זיווג, שידוך, התקשרות

נשוא (בלעז פרדיקט) הוא מונח בתורת התחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט המתאר או מאפיין את נושא המשפט (בלעז סובייקט). ככזה, הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש (קומנט או רימה בתאוריות בלשניות שונות), אך על פי רוב זיהויו מתבסס דווקא על קריטריון צורני: במשפט פעלי הנשוא הוא הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו). מאליו ברור, כי זיהוי כזה אינו אפשרי במשפט שמני.מבחינה תחבירית, הנשוא נחשב בבלשנות המודרנית לגרעין המשפט, כלומר הרכיב נשואו של משפט פעלי הוא בהכרח הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו)
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...