לוטרת הים

לוטרת הים (שם מדעי: Enhydra lutris) היא יונק ימי קטן יחסית, שחי לחופיו הצפוניים והמזרחיים של האוקיינוס השקט. משקלן של לוטרות ים בוגרות נע בין 14 ל-45 קילוגרמים, ולפיכך הן החברות הכבדות ביותר במשפחת הסמורים. ההגנה מפני קור אצל לוטרת הים מבוססת על שכבה עבה של פרווה, שהיא מהצפופות בעולם החי, וזאת בשונה ממרבית היונקים הימיים הנסמכים על שכבת שומן. אף שהיא מסוגלת להלך על היבשה, מבלה לוטרת הים את מרבית זמנה באוקיינוס הפתוח.לוטרת הים חיה, על פי רוב, סמוך לאזורים חופיים, שבהם היא יכולה לצלול במהירות לקרקעית הים ולמצוא את מזונה. מזונה מורכב בעיקר מחסרי חוליות ימיים כמו קיפודי ים, רכיכות שונות וסרטנים, ולעתים גם מדגים. אופן לכידת המזון והרגלי אכילתו על ידי הלוטרה מיוחדים במינם. כך למשל, היא משתמשת באבנים ובסלעים על מנת לנפץ את שיריון טרפה או את קונכייתו, ועל שום כך היא נמנית עם בעלי החיים המעטים הידועים בשימוש ב"כלי עבודה" חיצוניים. במרבית אזורי מחייתה היא נחשבת למין מפתח (Keystone Species), וזאת בשל התפקיד החשוב שהיא ממלאת בבקרה על גודלן של אוכלוסיות קיפודי הים, שאילולא הלוטרות היו מזיקים ליערות הקלפ התת-ימיים.בעבר נע מספרן של לוטרות הים בין 150,000 ל-300,000, אולם בין 1741 ל-1911 הן ניצודו בהמוניהן בשל פרוותן. בסוף תקופה זו נאמד מספרן בכ-1,000 עד 2,000 לוטרות בלבד, רק חלקיק קטן מאוכלוסייתן המקורית. בעקבות כך הושקעו מאמצים בינלאומיים רבים בשימור המין, ציד הלוטרות נאסר, והוצאו לפועל כמה תוכניות רבייה והשבה לטבע, במיוחד באזורים שמהם הוכחדו הלוטרות. בזכות מאמצים אלה התרחבה תפוצת הלוטרות והיא הגיעה לכשני שלישים מתפוצתן ההיסטורית. להצלחת התהליך ישנה חשיבות רבה בקשר עם מאמצי שימור דומים הנוגעים למערכות חיים ימיות נוספות. עם זאת, בשנים האחרונות התכווצה אוכלוסיית הלוטרות שבאיים האלאוטיים ובקליפורניה או נותרה ברמה נמוכה, וטרם התאוששה. בשל סיבות אלו, כמו גם בשל רגישותן הרבה של הלוטרות לנפט הנפלט מהתבקעות מכליות, המין עודנו מסווג כמין הנתון בסכנת הכחדה.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...