ימי הביניים

פרק הזמן שבין ימי קדם לתקופה החדשה, אלף השנים שבין נפילת רומא העתיקה לבין גילוי אמריקה

ימי הביניים (לטינית: Media aetas) הוא מושג המתאר תקופה בהיסטוריה האירופית שבין העת העתיקה לתקופת הרנסאנס. המונח הופיע לראשונה באיטליה במהלך המאה ה-15, לציון העידן שבין נפילתה של האימפריה הרומית במאה הרביעית-חמישית לספירה והמאה החמש-עשרה (התקופה הנוכחית, praesens tempus, בלשונם). כוונת המלומדים שהגו את המונח הייתה להבחין בין התרבות והחשיבה שהיו מקובלים בעת העתיקה לבין אלו שבאו אחריהם, אותם תיארו כעידן של אפלה ושקיעה. כיום ישנם תיארוכים שונים של ימי הביניים, בהתאם לזווית ההתייחסות — היסטורית, כלכלית, תרבותית, גאוגרפית, ביולוגית, וכדומה — אך מקובלת חלוקה הממקמת את נקודת הפתיחה של ימי הביניים בשקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית ואת נקודת הסיום שלהם בעליית הרנסאנס במדינות אירופה השונות, החל במאה החמש-עשרה באיטליה ועד תחילת המאה השבע-עשרה בצפון אירופה, ואף מאוחר יותר. התיארוך הסמלי המסורתי הוא בין מותו של קיסר האימפריה הרומית המזרחית תאודוסיוס הראשון בשנת 395 או הדחת רומולוס אוגוסטולוס מן השלטון באימפריה המערבית על ידי אודואקר בשנת 476 לבין כיבושה של קונסטנטינופול על ידי הטורקים בשנת 1453 או תחילתה של הרפורמציה הפרוטסטנטית בשנת 1517.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...

 ימי הביניים, תקופה היסטורית של כ-1,000 שנה בתולדות אירופה (ובעיקר חלקה המערבי של היבשת). ראשית התקופה בשלהי העת העתיקה במאה ה-5 לספירה, וסיומה עם הופעת הרנסנס, במאה ה-15 לספירה. המושג 'ימי הביניים' (ובמקור הלטיני: Medium Aevum) נהגה על ידי...


   רוצים לדעת עוד?