אדמה חרוכה

אזור שהוחרב כדי לא להשאיר אמצעי קיום לאויב הפולש

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג לשרוף יבולים כדי למנוע מהאויב משאבי מזון. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו הוא. לדוגמה, בעת מלחמת העולם השנייה, אחרי פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 במסגרת "מבצע ברברוסה", המליח הצבא האדום את אדמתו הוא כדי למנוע מהנאצים לגדל שם יבולים. כמו כן, היטלר פקד על כוחותיו מדיניות של אדמה חרוכה" בעת נסיגת הכוחות הנאציים במרץ 1945. בזמן מלחמות נפוליון שמשה מדיניות אדמה חרוכה בהצלחה את ספרד ואת רוסיה. בניגוד לדעה הנפוצה, בעיקר בעקבות הרומן "מלחמה ושלום" של טולסטוי, האיש שהציע להשתמש בטקטיקה זו לראשונה לא היה קוטוזוב אלא מיכאיל אנדראס ברקליי דה טולי.
להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...